פרק רביעי: פוליטיקה של אבדון / טקסים של קריסה

164 פרק רביעי דימוי 2 . עבודת קיר שיוחסה לבנקסי בלונדון, אפריל 2019 . אנדרו דוידסון ב- English Wikipedia , ברישיון 0 . 4 CC BY - SA בהגות הפילוסופית מתנהל ויכוח ארוך שנים באשר לשאלה האם ובאיזו מידה התקווה מעוגנת בחיי הרגש ( 2015, Day 1969 ; Eagleton 55 ) . ההתייחסות לתקווה כאל דבר מה שלא הכרחי להרגיש אותו, שמאפשרת לשמר אותה כקרש הצלה אל מול תחזיות הקץ, עולה, לפיכך, בקנה אחד עם חלק מההמשגות המסורתיות שלה . אולם התנועות הפוסט-אפוקליפטיות, שמעמידות את הפרובלמטיזציה של התקווה בלב האסטרטגיה הפוליטית שלהן, מבססות את הווריאנט הפעיל שלה גם כעמדת-על רגשית וכנקודת ייחוס, שהמטען האָפקטיבי החיובי שלה אמור לייצב אוסף של תחושות מערערות . הדרך אל היעד הפוליטי החדש שאנשי הקולפסולוגיה מכנים "קריסה שמחה" עוברת בשיטה רוחנית ותרפויטית שזוכה לשם קולפסוסופיה, ששמה דגש רב על עבודה רגשית ( Servigne et al . 2021 a ) . שיטה זו תופסת את ההתכוננות לקריסה הבלתי נמנעת כמהלך שאמור להתחיל בביטוי של רגשות שליליים, שמתפרשים כתגובה "הגיונית ובריאה" להרס הסביבה ( 113 Servigne et al . 2021 b, ) . בהתאם למודל הסוללות המוסר...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ