60 פרק שני הייאוש כמצב חונק, סוגר ומקבע, שיש להודות בקיומו כדי להשתחרר ממנו, הדהדה גם בדבריו של הירשפלד, שייחס את הייאוש שהוביל למעשה ההגירה שלו להשתרשות של הייאוש עצמו כ"כלי פוליטי ראשון במעלה" . "הישראליות", פסק, "פשטה את הרגל מבחינה אידיאולוגית ומוסרית . כל מה שנותר ממנה כמכנה משותף הוא מצב החירום, המאבק, והגב אל הקיר [ . . . ] בסופו של דבר, הישראלים צריכים ואפילו רוצים את הייאוש" . לטענתו, ההחלטה להגר, שגילמה תקווה שפויה להיחלץ ממה שהפך למבנה ההרגשה הפתולוגי של החברה בישראל, הייתה בעת ובעונה אחת ביטוי לייאוש והתגברות עליו . הוויכוח הבין-דורי בין אבנרי להירשפלד מזכיר שהמתח בין הרצון לנטוש חברה המצויה על פי תהום ובין המחויבות להישאר בה ולהיאבק על עתידה קדם לעליית הימין הלאומני לשלטון בנובמבר 2022 . אולם בתוך כך, שני המאמרים מראים שהוויכוח על שאלת ההגירה נסוב גם על שאלות אחרות : מה מקיים את הייאוש, מי נושא באחריות עליו וכיצד ניתן להשתחרר ממנו . התשובות המנוגדות של אבנרי והירשפלד מבוססות על הנחה מוסכמת, שלפיה הייאוש הוא הלך רוח שמרעיל את החיים הפוליטיים ומעיב על החיים בכלל . אך כפי שאר...
אל הספר