198 פרק חמישי פעמים רבות ביקשתי ממורים לספר על הילדים שהם עצמם היו ועל החוויה שהייתה להם כתלמידים . חלקם נהגו לשתף, למשל, כי כתלמידים הרגישו "שקופים" למוריהם ולמערכת . נהגתי להציע לאותם מורים לדמיין כיצד היו מתנהלים היום מול תלמידים כדוגמת אלו שהם עצמם היו . שאלתי האם כמורים הם מרגישים שהם "רואים" את מי שנוטה להיות שקוף בכיתה, ואיך חווייתם כתלמידים שקופים משפיעה עליהם כיום מבחינה מקצועית . תשובות המורים היו תמיד מגוונות . חלקם אמרו כי עקב חוויותיהם האישיות הם רגישים במיוחד כלפי תלמידים שקטים ומופנמים, ומשתדלים להעצים ולעודד אותם "לתפוס מקום", וחלקם הודו בכנות כי גם הם, כמוריהם בעבר, לא מצליחים להתעקש על הקשר עם אותם תלמידים . רבים מהמורים מונעים מהרצון לעשות "תיקון" לחוויות ילדות ולהיות עבור התלמידים מה שמוריהם לא היו בשבילם . במהלך עבודתם הם מגלים את מורכבות האתגר, הדורש התכוונות ומאמץ גדול . היכולת של המורה להתבונן משתי זוויות הראייה, כילד בעבר וכמורה בהווה, עוזרת לו להיות מודע ומחובר לעצמו, ולפיכך לדייק את הדיאלוג עם תלמידיו . זיכרון הסבל שלי כתלמידה נכח איתי והנחה אותי לאורך כל שנו...
אל הספר