176 פרק רביעי היה סיכוי רב שהיא הייתה נותנת לי מענה אמיתי . אולי במקרה הטוב, היא הייתה יכולה להציע לי הכרה בייחודי, להכיר בסבלי או להפנות את תשומת לב מוריי ומשפחתי לצרכיי הרגשיים . אולי הייתה יכולה להגיד לי להחזיק מעמד, כי לא תמיד ארגיש כך וכי העתיד עוד לפניי . בשכבה גדולה של מאות תלמידים רוחשים תמידית מתחת לפני השטח דרמות אישיות הדורשות את תשומת לבנו . יועצת מוצפת מתקשה לגלות פרואקטיביות וליזום ולחפש "עוד עבודה", אך מה אם זו העבודה החשובה ביותר ? כיועצת נהגתי להזכיר לעצמי שלא למלא את סדר יומי בטריוויאלי ובגלוי לעין ולהקדיש מאמץ מודע לאתר "מה עוד קורה" . בשיחות עם תלמידים הייתי מבקשת כי יגלו אחריות וישתפו אותי, או כל מבוגר שעליו הם סומכים, כשהם מרגישים שחבר שרוי במצוקה או סיכון . הקפדתי לשדר נגישות, על אף העומס שלי, ולהדגיש את הדרכים השונות שבהן ניתן לפנות אליי . בשנות עבודתי הובאו לפתחי אירועים רבים בהם ילד הביע את רצונו למות . לעיתים היה זה ציור מדאיג על מבחן, פעמים אחרות היה זה חיבור שהמורה קראה בין שורותיו סימני אזהרה מדאיגים . אנשי צוות שיתפו בשיחה מטרידה עם תלמיד והורים פנו בבקשת...
אל הספר