118 פרק שני מאבדים מכוחם ומשאירים את המבוגרים בעיני הילד כלא רציניים, כחלשים וככאלה שאינם יודעים לעזור לו ולאחרים זולת לדבר . עונש הוא כלי האמור להיות חלק מדיאלוג חינוכי . הוא מבטא את לקיחת המושכות מצד המבוגר האחראי-המחנך והוא ביטוי לגבול שהמבוגר שם לילד . עונש מותאם ומידתי אינו בהכרח עוול כלפי התלמיד, בתנאי שניתן מתוך מחשבה חינוכית מנומקת ושנועד להציב גבול חשוב . העוול עשוי להתרחש כשהמבוגר המעניש מוּנע מתחושת צדקתו ושוכח כי על העונש לשרת את חינוך הילד ושמירה על גבולות הזולת . חשוב כי העונש לא יבטא שרירות לב אלא יהיה מנומק ומותאם למעשה שנעשה . ילדים העושים מעשים חמורים נותרים לעיתים קרובות עם רגשי אשמה מייסרים שאינם מביאים כל תועלת . לעומת זאת, אם הילד מקבל עונש, הוא יכול להמיר את רגשי האשם לכעס על המבוגר המעניש . משקיבל עונש מתקיים בראשו מעין איזון בין העוול שהוא עשה לבין "העוול" שהוא מרגיש שנעשה לו בעצם הענישה . ההמרה של הכעס מעצמו אל הדמות החיצונית, שהענישה אותו, עשויה לשחרר את הילד מרגשי אשמה ולעזור לו בהמשך לתפוס את עצמו כטוב, לקחת אחריות אמיתית על מעשיו ולעזור לו לחולל שינוי . על...
אל הספר