382 לאונה טוקר החוויות, אני חייתי את המאורעות, אני, אני, אני, והנה עלי להפוך תוך כדי כתיבה את ה"אני" ל"הוא" . אני חש פיצול, אי-נוחות, זרות, והגרוע מכל — אני חש עצמי כמי שעוסק חלילה בספרות . אך ברור לי שאם לא אכתוב בגוף שלישי לא אוכל לכתוב כלל . והנה כאן, בלי להרגיש בזאת, בפעם הראשונה, וכבר בשורה הראשונה : "אני, אני, אני . . . " איך לא הבחנתי בכך עד עכשיו ? ( 86 ) שינוי זה במעמדו של המספר הוא סימן להבדל מהותי יותר . כפי שמציינים 6 חל שינוי בראייתו של ק . צטניק את השואה : 5 ויוחאי עתריה,עומר ברטוב בצופן : אדמע הוא נוטש את התיאור של אושוויץ כ"פלנטה אחרת", כדבריו 7 ומציג אותו כתוצר של ידי אדם וכחלק אינטגרלי מניסיון במשפט אייכמן, אנושי, ובתוך כך הוא רואה גם את קצין האס-אס וגם את עצמו כשייכים לאותו זן . על כך יש להוסיף, וזאת המטרה של המאמר הזה, שלעומת הרומנים הקודמים של ק . צטניק, שנכתבו בהשפעת ספרות קלסית, ריאליסטית או 8 וצורתו מבטאת לא רק את נטורליסטית, צופן : אדמע הוא רומן מודרניסטי, ההתפתחות של תובנות המחבר אלא גם השפעות מודרניסטיות על כתיבתו . 9 שה"חשד בהערותיו על המלחין ג'ון קייג', כתב...
אל הספר