332 יצחק הרשקוביץ א . פתיחה ק . צטניק היה בעל יכולת התבטאות ייחודית בכל הנוגע לדימויי השואה ולתמונותיה . חוקרים רבים דנו בשאלת התקפות ההיסטורית של יצירתו ( ראו בספר זה, מאמרו של אביהו רונן ) , ואם כי רבים מערערים על מהימנותה, ועל רמת הדיוק בנוגע לתיאורי עבר ביצירתו, הם רואים בו סופר מחונן ויצירתי, 1 למרות יכולותיו המרשימות בשימוש במילה אם גם בעל סגנון חריף ובוטה . הכתובה, ניתן לאתר פעמים מספר בכתביו אִלמות באשר למלוא משמעותם התאולוגית של המאורעות שאותם הוא חווה ומתאר . עבודתו ממחישה את המתח המתמיד בין שבועתו לקורבנות השואה שלא לשכוח את שאירע להם, ולפרסם את הקורות אותם, ובין כמיהתו לחיים נורמליים, ובכך להדחיק את טראומות העבר ואת השפעתן על חייו . את סוגיית הדיאלוג עם האלוהות, שהייתה טמונה לאורך שנות כתיבתו, הוא פתח בצורה גלויה רק בספרו 2 ספר זה, שהושתת על טיפולים האחרון, הצופן : אדמע ( להלן : הצופן ) . פסיכיאטריים שעבר בליידן בידי פרופ' יאן בסטיאנס, בהשפעת חומרים פסיכואקטיביים, מגולל סדרת חזיונות בעלי ממד תאולוגי עמוק מאוד . עם זאת, ספרו האחרון אינו הספר היחיד שבו הקורא נחשף לסצנות שלעית...
אל הספר