42 דן מירון 2 אולי הצביעו בכיוון הנכון, אך בוודאי לא היה די בהן . הן "בין ספר לאפר" הצטברו להתחלה שביקשה לעצמה ועודנה מבקשת המשך, הרחבה והעמקה . אין מקום לוויכוח על עצם ההנחה, שממוצאי מלחמת העולם השניה ולפחות עד למחצית הראשונה שנות הששים, התקופה שבה ראו אור שלושת 5 ובה הגיעה 4 וקראו לו פיפל, 3 בית הבובות,הרומאנים העיקריים, סלמנדרה, נוכחותו הציבורית של די-נור לשיא עוצמתה ( כאמור, בהופעה על דוכן העדים במשפט אייכמן ) , מילא הסופר — לטוב ולמיטב — תפקיד ציבורי-תרבותי בולט . אמנם, עדיין יש להקדיש מחשבה ודיון היסטוריים נוספים לתיאור מדוייק של מהות התפקיד הזה . בעניין זה משמשות בערבוביה חצאי אמיתות עם חצאי טעויות . למשל, אין כל אמת בהערכה המקובלת של כתבי די-נור כאילו היו הם הקורנס הספרותי שניפץ לבדו את "השתקת השואה" והדחקתה בעשור הסוער של מלחמת העצמאות והנחת יסודותיה של המדינה היהודית . עניין "השתקת" השואה או הדחקתה — נושא מורכב שגם הוא טעון בחינה היסטורית מדוקדקת נוספת — הוא נכון רק למחצה . אכן, בחיים הפרטיים של רבים מן השורדים היו, עד למשפט אייכמן, השתקה או הדחקה-למחצה שנראו נחוצות לשם המשך ...
אל הספר