50 יובל נבו תערער את ביטחונו, והיא מפסיקה להיות משמעותית עבורו . אני לא רוצה להגיע למצב שבו התלמיד יתנתק מהחידה ויוותר עליה . אבל אני גם רוצה שהוא יחווה תסכול, יתאמץ, ולא יקבל רמז או את פתרון החידה אם הוא יכול להתמודד עם החידה בעצמו . האיזון הנכון הזה הוא מורכב, ואין לי נוסחה ברורה איך להתמודד עימו . לכן, כשאני עובד עם אדם שמתמודד עם חידה, אני משקיע הרבה אנרגיה בהסתכלות עליו ובבדיקת התקדמותו . לנוכח קושי של אותו אדם, התגובות שלי עשויות להשתנות מאוד : לעיתים אציע לו חידה אחרת בדרגת קושי שונה, או שאתן לו הכוונה כלשהי שתקדם אותו ; לעיתים אם הוא יבקש ממני עזרה, או שיגיד שהוא לא מצליח, ואני אגיד לו שזה בסדר ואתעלם מכך . התגובות שלי משתנות גם לפי היכרותי עם אותו אדם, גם לפי התקדמותו עד לנקודה שבה הוא מבקש עזרה, וכרגיל במקרה של דילמות חינוכיות — לפי השיפוט שלי מה נכון באותו הרגע . אני משתמש בדרכים שונות להפחית את רמת התסכול שמעוררת החידה . לעיתים ברגע שמנסים לפתור את החידה ביחד ולא לבד, החידה כבר תהיה מהנה יותר ומתסכלת פחות . לעיתים אני מבהיר שהכיוון לפתרון הוא מוטעה, וזה מספיק כדי להביא את ה...
אל הספר