עֶשייה, עֶבודה ואתיקה 143 לנסיבות שלא בשליטתם, כמו גנטיקה, חינוך או חוויות שונות . שנית, התעֶלמות מכך שכל פעֶולה נובעֶת מתוך נסיבות מסוימות, כולל נסיבות נפשיות . התעֶלמות מהגורמים האלה יוצרת תרבות של אשמה, שבה יש אשמים ויש רעֶים, ולכן צורת החשיבה הזו עֶוסקת בעֶיקר בעֶונשים ובמחירים שיש להשית עֶל האשמים . תרבות כזו מובילה בנקל גם להצדקה של נקמה . לעֶומת זאת, האתיקה שאנחנו דנים בה כאן נובעֶת מתפיסת עֶולם שמציבה את ההבנה לפני תוצאות הפעֶולה . פעֶולות של אלימות, פגיעֶה ובריונות, הן קודם כול טעֶות . הן חוסר הבנה, שהרבה פעֶמים נובעֶ מנסיבות אישיות וסביבתיות . ראייה כזאת אין פירושה הבלגה עֶל המעֶשים או הסכמה להם, אלא יש בה שאיפה לתיקון והתפכחות . זו שאיפה לשינוי הנסיבות שמהן צומחת הטעֶות . אלימות כלפי מישהו אלים לעֶולם לא תביא להפחתת האלימות, ולכן אי-שנאה — או טוב יותר, ידידות — היא כוונה יסודית ובסיסית שחשוב לטפח . רק כשיש הסכמה לגבי העֶיקרון הזה אפשר להמשיך ולדון במקרי הקצה המטרידים שמאתגרים אותו . אני מציעֶ בשלב הזה לעֶצור ולבדוק את העֶניין הזה באופן אישי . האם אפשר להסכים שבאופן עֶקרוני א...
אל הספר