156 פרק רביעי מול פנים עם החלקים האפלים ביותר בנפש האדם . כשפרנקנשטיין בורא יצור, הוא נותן דרור ליצריו האפלים ביותר — הוא מאפשר ליצר המוות שבו, לטירוף שבתוכו, להשתלט על עולמו . לפי גישה זו פרנקנשטיין לא יצר מפלצת חדשה — הוא שחרר את המפלצת שבתוכו . המפלצת היא כפילו . הכפיל, טוען פרויד, הוא תוצאה של זיכרון טראומטי מתקופת הילדות המוקדמת או מחייה הקדמונים הנפשיים של הנפש . הזיכרון הטראומטי מעורר את יצר המוות, וכך קורה שהכפיל, שמקורו בניסיון להגן עלינו מפני זיכרון זה, ואולי אפילו מפני המציאות עצמה, הופך בסופו של דבר למה שמחסל אותנו . * סכנה נוספת שבה דנתי בספר זה נוגעת לחיינו במרחב אורבני- טכנולוגי רווי אוטומטונים ורפליקנטים . כפי שאפשר ללמוד מדמותו של נתנאל בסיפורו של הופמן, "איש החול", בשלב הראשון אנו טועים לחשוב שהאנדרואיד הוא אדם בשר ודם ( אולימפיה ) , בשלב השני אנחנו חושבים בטעות שאדם בשר ודם הוא אנדרואיד ( קלרה ) , ובשלב האחרון מופנה הספק פנימה ואנו תוהים אם אנחנו בני אדם או אנדרואידים . סרטו של סקוט, "בלייד ראנר" חושף בדיוק את התהליך הזה . לוס אנג'לס 2019 נוסח סקוט היא גטו טכנולוגי ....
אל הספר