56 פרק ראשון "כל האפשרויות לעצב את הגורל, שלא מומשו, שהפנטזיה מבקשת להיאחז בהן עדיין, וכל שאיפות האני שמחמת נסיבות שליליות לא יכלו לצאת אל הפועל, וכן כל הכרעות הרצון שהמדוכאות שעוררו בנו את אשליית הרצון החופשי" ( עמ' 66 ) . אם כך, כמעט שאין לנו ברירה אלא לתעב את הכפיל . כדי להבין כיצד קושר פרויד את הכפיל לאלביתי ולמוות ( הכפיל הוא מבשרו האלביתי של המוות ) , יש לחזור ליסודות התיאוריה הפסיכואנליטית . בספרו משנת 1896 , ה א ט י ו ל ו ג י ה ש ל ה ה י ס ט ר י ה, כותב פרויד : "אני מעלה אפוא את התזה, שביסוד כל מקרה היסטריה מונח אירוע אחד או כמה אירועים של התנסות מינית טרם זמנה, אירועים השייכים לשנים המוקדמות ביותר של הילדות . . . אני סבור שזה ממצא חשוב, בבחינת גילוי מקורות הנילוס בתחום הנוירו-פתולוגיה . " כידוע, הולדת הפסיכואנליזה קשורה בהכחשה גמורה של האירועים הללו : "לבסוף נאלצתי להכיר בכך שמעמדי הפיתוי האלו לא התרחשו מעולם, ולא היו אלא פנטזיות שהמציאה המטופלת שלי" ( מתורגם בתוך הרמן 1994 , 26 ) . כדי להסביר את הפנטזיות פונה פרויד לזיכרון ארכיטיפי : מנין נולד הצורך בהזיות אלה ומניין בא החומר...
אל הספר