| 277 אורית דור בתחילה היו לג'סי צרכים מיוחדים שנבעו מתוכנית השיקום שלו . העובדת הסוציאלית בצוות — שהייתה הרבה יותר חכמה ממני — הציעה שנעביר אותו לקהילת גמלאים מקומית, שהיה בה מנעד רחב של תנאי מגורים, החל בדירות עצמאיות, דרך "מעונות" וכלה במיטות שיקום משוכללות . כמה מחברי הצוות הבכירים התגוררו במקום ; ושותפהּלחיים של העובדת הסוציאלית היה אחד מהם . השניים הסכימו לשמש "אומְנים" לג'סי . זאת הייתה קהילה של ממש — עם הרבה מבנים, פארק, מכון כושר עם בריכה וחדרי התעמלות, ספרייה, מספרה, כמה חדרי אוכל ובית קפה . השיבוץ היה גאוני . ברגע שג'סי עבר למקום, הדיירים ואנשי הצוות אימצו אותו אל חיקם . בהתחלה הוא "למד בבית", אבל בתוך שנה כבר הצליח ללכת לבית הספר הקרוב . הוא השלים את חומר הלימוד ; לא היו לו בעיות התנהגות בבית או בבית הספר . אבל אף שהיו לו כמה חברים, הוא מעולם לא התקרב לבני גילו ולא הרגיש בנוח בחברתם — כולם חיבבו אותו, אך אף אחד לא התחבר איתו באמת . הקשר הטוב ביותר שלו היה עם הורֵי האומנה והדיירים הקשישים . הוא התחיל לעבוד כסניטר ועזר לדיירים להתנועע במתחם ולהגיע לפגישות . הוא למד לנהוג . בג...
אל הספר