למה בטהובן | 364 כי אי-אפשר לנגן את מה שבטהובן הוציא תחת ידו . הבכורה בידי הרביעייה של איגנץ שופאנציג במרס 1825 קקופונית במידה שאינה מתקבלת על הדעת . בטהובן, השומע על כישלונה, מפטר את שופאנציג וקורא ליוזף מיכאל בֶּהם, מורה לכינור בקונסרבטוריון, בניסיון להעלות הופעה נוספת . בֶּהם באקסטזה . זוהי הזדמנות של פעם בדור להפיל את הכנר המוביל בווינה . הוא כותב : כשנודע לבטהובן על הביצוע הכושל — שכן הוא לא היה נוכח — הוא התרתח ולא היה מוכן להניח לנגנים עד שהחרפה תימחה . הוא שלח להביאני על הבוקר, ובדרכו הלקונית אמר לי, "אתה מוכרח לנגן את הרביעייה שלי," והעניין יושב . לא היה מקום לא להתנגדות ולא לספקות ; מה שבטהובן רצה שומה היה עליו להתקיים, אז נטלתי על עצמי את המשימה הקשה . נבחנתי והתאמנתי תדירות תחת עיניו הפקוחות של בטהובן עצמו . במתכוון אמרתי "עיניו", שכן האיש האומלל היה חירש כל כך, שלא היה יכול לשמוע עוד את צליליהם השמימיים של חיבוריו . . . מתוך קשב רב עקבו עיניו אחר הקשתות, ועל כן היה ביכולתו לשפוט את התנודות הקלות ביותר במהירות ובקצב ולתקן אותן מיד . בסוף הפרק האחרון של הרביעייה היה meno viv...
אל הספר