| 361 כדורים מטנים קשים מדי . " בטהובן מוחה שהם בכל זאת די טובים, והוא גאה בהם מאוד . פטרס עונה : "כדי שלא תבין אותי לא נכון, לא אומר עוד דבר פרט לכך, שלעולם לא אדפיס את ה- Kleinigkeiten האלה, ואבכר להפסיד את הסכום שכבר שילמתי . " בטהובן שולח את הבגטלות ללונדון, וקלמנטי מדפיס אותן כ"זוטות לפורטה-פיאנו, הכוללות אחת-עשרה יצירות נעימות שחוברו בשלל סגנונות בידי ל' ואן בטהובן" . זוטות ושלל, זה בערך התיאור . המוזיקה הזאת נשמעת כמו ניקוי שולחן . שנאבל מנגן את הקטעים כעין הגיגים קטנים . סטיבן אוסבורן מציע משהו מלוכד יותר . אחרי הכול, יכול להיות שפטרס פשוט צודק . אלא שבטהובן אינו מוכן להניח לדברים בכך . לאחר שכבר הבטיח לכל המו"לים שלו שלא יכתוב עוד לפסנתר, הוא מוציא תחת ידו, באורח לא צפוי, מחזור שלישי של בגטלות, אופוס 126 , ומקדיש אותו לאחיו יוהאן לזכר ילדותם המשותפת . אבל הבגטלות האלה אינן משחק ילדים, אם מבחינת תוכנן ואם מבחינת מורכבותן . בטהובן מודיע למו"ל שוֹט ש"חלקן אכן כאלה . . . וקרוב לוודאי היצירות הטובות מסוגן שכתבתי אי-פעם" . יש כאן שישה קטעים, שהאחד מהם נראה כאילו הוא חוצה גשר בין יצי...
אל הספר