| 359 שוברט יומד בזה שיבח את שיריו והכריז כי האיש הצעיר "יעשה רעש גדול בעולם" יום אחד . הוא יוצא מחדרו של בטהובן בראש מורכן, וכעבור כמה ימים נמנה עם שלושים ושישה נושאי הלפידים בהלוויה . משום מקום כותב בטהובן פרטיטורה בדו מז'ור לרביעיית מיתרים עם צ'לו נוסף, יצירה שנמנית עם עבודותיו המהוללות ביותר . מאין בא לו הרעיון ? המו"ל אנטוניו דיאבלי מנופף לראווה בכתב יד של בטהובן ממגירה שלא נבדקה, שהוא טוען כי היא "יצירתו האחרונה של המלחין" . היצירה אורכת ארבע דקות, אינה שלמה, רביעיית מיתרים עם עוד צ'לו לתוספת תהודה . שוברט כותב את חמישיית כלי הקשת שלו בדו מז'ור באותו הפורמט, באותו הסולם, ופותח ברעם נמוך שמסמל אובדן חסר תקנה . מדובר ביצירה שהיא כְּליל השלמוּת בסוגה, חדורה ברוחו שאינה יודעת גבול של בטהובן ובליריות שאין לעמוד בפניה של מעריצו העניו ביותר, פרנץ שוברט . בנובמבר 1828 , על ערש מותו שלו, מבקש שוברט לשמוע את רביעיית המיתרים בדו דיאז מינור של בטהובן, אופוס 131 . נגנים נקראים לבוא, והוא נאנח בהנאה . הוא נקבר, לבקשתו, לצד בטהובן . מפרגמנט החמישייה המאוחרת של בטהובן יש הקלטה של 'דויטשה גרמופון...
אל הספר