| 349 ימום ה מיסה סולמניס . או אז נודע לנו שאין זה פינאלה רגיל : זהו שער לגן עדן . הוא מקדיש את הסונטה השלושים למקסימיליאן, בתם בת התשע- עשרה של אנטוניֶה בּרֶנטאנוֹובעלה, איש העסקים הפרנקפורטי פרנץ . ההקדשה למקסימיליאן היא פנייה מצד אדם שנכנס למרחב חדש, כמעט נינוח עם עצמו : הקדשה ! ! ! טוב, אין זו אחת מאותן הקדשות שאלפי אנשים משתמשים בהן ומנצלים אותן . זוהי הרוח הקושרת אנשים אצילים ונעלים יותר על פני האדמה הזאת, ואשר הזמן לעולם לא ימחה . זוהי הרוח המדברת אלייך עכשיו, אשר מעלה אותך בעיני רוחי ומשווה אותך לנגדי עדיין כילדה, לאביך שהתברך בכל כך הרבה מעלות טובות ואצילות ותמיד דאג לרווחת ילדיו . . . זכר המשפחה האצילה הזאת לא יימחה מלבי לעולם . מי ייתן ותחשבי עליי מעת לעת ברגשי טובה . איחוליי הלבביים ביותר . מי ייתן ומשמים יברכו את חייך ואת חיי כל יקירייך לעד . בטהובן מתחיל לעזוב אותנו בברכה הזאת . נגנים, ביודעם זאת, מנסים לאזן בין החלום להשלמה . אצל פרידריך גולדה ( 1958 ) יש תעוזה מהוסה, אצל מריה ז'ואאו פּירס ( 2001 ) מורכבות עדינה . רודולף סרקין ( 1987 ) נותן כיתת אמן המותאמת לתחביר של היצ...
אל הספר