למה בטהובן | 342 זוֹנלֵייטנֶר, 'ניצחון האהבה הנשואה' . נראה שזו עולה בקנה אחד עם דימוי המונוגמיה הקדושה שבטהובן עושה לו אידיאליזציה . גם הפעם הבעיה היא העלילה . פלוֹרֶסטן נכלא בידי הטירן דוֹן פּיזארוֹ . אשתו ליאונורה צריכה לשחררו . היא מתחפשת לנער ששמו פידליו ( מלשון נאמנות ) ומשיגה עבודה כסוהרת בבית הכלא . היא צעירה ומושכת, לשני המינים, ובאורח שלא היה אפשר לצפות מראש . בתו של שומר אחר, מַרזֶלין, מתאהבת בקסמיה הנעריים, וליאונורה מוצאת את עצמה הודפת הסתערויות מצדה . דבר מכל זה אינו קוסם כל כך לבטהובן, ואפשר להרגיש שלבו אינו נתון לתפנית העלילה הזאת . המוזיקה והדרמה הולכות כל אחת לדרכה, חוברות פה ושם לקטעי תוכחה ודקלום . אם יש צליל אחד של שכנוע מוחלט, הרי הוא טמון בהזדהותו של בטהובן עם פלורסטן ביש המזל, גבר סגור על לא עוול בכפו בתא אטום לקול, שרק דאוס אקס מכינה יוכל לשחררו ממנו . אלא שבטהובן אינו מאמין בדאוס אקס מכינה, מה שמסביר את חולשתה של המוזיקה שנועדה להציל את האופרה . יש ב פידליו הַטרמות ל טוסקה של פוצ'יני, סיטואציה שבה אישה מנסה לשחרר את בעלה מהכלא בכל מחיר . ב טוסקה מוצעת לגיבורה ...
אל הספר