למה בטהובן | 324 בראוכלה ולינקה, שעשוע לשולחן ארוחת-הערב לשניים או לארבעה קולות, הנמשך חצי דקה . הוא כותב סונטה אחת לצ'לו בשלהי יולי, ושנייה בתחילת אוגוסט . בטהובן הוא אחד מגברים מעטים שמארי יכולה לסמוך עליהם . בעלה-לשעבר ההונגרי עוקב אחריה, ולדעתה גם המשטרה החשאית . מרוב חשש היא סוגרת את הבית לשפת האגם ועוברת לקרואטיה, וממנה לאיטליה, שבה — בוקר אחד בפדובה — מת פתאום בנה בן הארבע-עשרה, אוגוסט, מהתקף אפילפטי . בטהובן, המבכה את מות אחיו שלו, קארל קספר, כותב למארי : אין דבר כואב ממותם המהיר הלא-צפוי של יקירינו . . . אני מזדהה עמוקות עם אובדנך שאין להשיבו . אפשר שעדיין לא כתבתי לך שאינני בקו הבריאות זה זמן-מה . לסיבה זו לשתיקתי הארוכה אפשר להוסיף את טיפולי ב [ אחייני ] קארל, שלא פעם הגיתי בו כבן לוויה לבנך היקר . אני שטוף צער עבורך ועבורי, שכן אהבתי את בנך . כאשר הוא פוגש את לינקה בבית קפה בווינה, נודע לו שצוות עובדיה של מארי הודיע למשטרת איטליה כי מותו של אוגוסט נגרם בעקבות מכות חינוכיות שספג מידי בראוכלה, מאהבהּלכאורה של מארי . בתה מימי, שבחדרה מת אוגוסט, מנסה להתאבד בבליעת האופיום של אמ...
אל הספר