| 313 שגת הכיעא גבהים ] מציג זיקות חזקות [ עם בטהובן ] . " שרלוט ברונטה כותבת על "המוזיקה המיוחדת במינה — פראית, מלנכולית ומרוממת" של אחותה . הסופרת והמלחין חולקים בידוד, הסתגרות והיספגות במרחבים אינסופיים . בקט תוהה מדוע "הצליל של הסימפוניה השביעית של בטהובן מופיע ונמוג בהפוגות קודרות, כך שבמשך זמן ארוך איננו יכולים לקלוט אותו אלא כשביל מסחרר המגשר על תהומות של דממה עמוקה מני חקר" ? בה במידה היה יכול לתאר את מחכים לגודו שלו . הוא חי בפריז, מנגן בפסנתר והולך לקונצרטים רבים . הוא אוהב את הסימפוניה השביעית של בטהובן משום שהיא פחות "מכופתרת" ועורך הבחנה בין מנצחים : "מר פורטוונגלר, נאצי טוב שכמותו, אינו יכול לסבול מסתורין, והמוזיקה נשמעה קצת כמו ביצת עין, או, אם תרצו, כאילו מישהו דרך עליה . " בשלב מסוים בקט משתעשע בכתיבת מחזה על חירשותו של בטהובן . בטהובן מלחין את השביעית בטֶפּליצֶה בקיץ 1812 , נקודת מפנה בהיסטוריה האירופית . הוא מנצח עליה בסוף השנה שלאחר מכן בקונצרט שנערך בווינה לטובת חיילים פצועים, בצד הסימפוניה השמינית ו'ניצחונו של וֶלינגטון' . בטהובן עכשיו חירש לגמרי . לואי שפוהר מעיר...
אל הספר