למה בטהובן | 196 חִשבו רגע על תגובתו לכישלון . במקום לחמוק הביתה כפי שרובנו היינו עושים, הוא הולך לארוחת ערב וצוחק "בכל לבו" בהתרסה . האם לא אכפת לו מה חושבים האנשים ? או ש"תקפצו לי" הוא בדיוק המסר שברצונו להקרין ? הקונצ'רטו מותיר רושם טוב דיו, שכמה גברים עשירים יבקשו הופעה נוספת . בטהובן מַקצה אותו בשאט נפש לתלמידו ריס, מורה לו לכתוב קדנצה משלו, ולפני הקונצרט קורע אותה לגזרים בחדר ההלבשה שלו . למרות התערבותו זאת הקונצרט עולה יפה, ובטהובן הראשון לקום על רגליו להריע . הוא פרפקציוניסט, מקצוען, נדיב, ולעולם אין לדעת לְמה לצפות ממנו . הקונצ'רטו חשוב לו מאוד . כעבור זמן קצר יחזור לסולם דו מינור בסימפוניה החמישית הרת הגורל שלו . בלבו של הקונצ'רטו, לארגו איטי, הפסנתרן לוחץ על דוושת הפסנתר ומשאירהּכך ליצירת אווירה של שביעות רצון מטושטשת . היצירה מסתיימת ברונדו במצב רוח משתנה, נלהב ונרגז בה בעת . פסנתרנים דגולים רוחשים הוקרה ליצירה הזאת . קלאודיו אראו מקליט אותה שמונה פעמים, ארתור רובינשטיין — שש, אמיל גיללס — חמש . כשגלן גולד מנגן אותה בהופעתו הראשונה בברלין ב- 1957 , המבקר האולטרה-מודרניסטי, ...
אל הספר