למה בטהובן | 108 שאת הראשון . אבל חמישיית כלי הנשיפה הסוגרת נוחלת הצלחה מיידית . המצב, כותב צ'רני, מגיע לנקודה שבטהובן אינו "יכול לשאת את החמישייה שלו ומתרגז כהוגן בגלל מחיאות הכפיים הסוערות שהיא גוררת" . מכאן אנו יכולים להסיק, כי הסימפוניה הראשונה שלו לא הותירה שום רושם . אם להיות הוגנים, אין בה הרבה חדש . בטהובן לוקח את סולם דו מז'ור מסימפוניית יופיטר של מוצרט ואת המֶשך, עשרים וחמש דקות, מהיידן . שתים-עשרה התיבות הראשונות הן 'בדיחה מוזיקלית', קנטור בין כלי נשיפה למיתרים . הפרק השני הוא ריקוד איטי, השלישי תוסס, והפינאלה מוביל למפץ גדול בסופו . שנים לאחר מכן יש בסביבתו אנשים הסבורים כי הסימפוניה הראשונה שלו היתה יישוב חשבונות עם היידן, מוצרט וקרל פיליפ עמנואל באך . בהקלטות, ארטורו טוסקניני קדחתני ומלהיב . גיאורג סֶל בקליבלנד מצרף בהירות לדחף . בקרב תזמורות הכלים התקופתיים, כריסטופר הוגווּד מלא כוח וסופה, רוג'ר נורינגטון גמיש, אלגנטי, שטחי בסופו של דבר . דיוויד זינמן עם תזמורת הטוֹנהָאלֶה של ציריך משלבים סגנון תקופתי עם הקפדה של מאסטרו על הפרטים הקטנים . ריקרדו שאיי מביא את התעוזה של מי...
אל הספר