9. מדע פורנזי וארכיאולוגיה: החתימה הגנטית של מגילות ים המלח

682׀ כמו כפפה ל י ד פטרישיה סמית, מומחית לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ופרופ' סקוט וודוורד מאוניברסיטת בריגהאם ינג בארצות הברית, בצוותא עם עמיתיהם פרופ' גילה כחילה בר-גל ופרופ' צ'רלס גרינבלט מהאוניברסיטה העברית, וד"ר מגן ברושי, הארכיאולוג הראשי של מוזיאון ישראל, שיתפו פעולה במחקר רב היקף, ראשון מסוגו, בניסיון לקשר בין הפיסות בדרך חדשנית . עד לאמצע שנות ה- 90 של המאה שעברה, נעשו קישורים כאלה בשיטות קלאסיות מתחום הארכיאולוגיה : השוואה של סימנים ייחודיים על גבי פיסות העור והתאמה ביניהן, בחינת הרכב הדיו ושיפור הניגודיות של הטקסט הכתוב על ידי צילום בתאורה אינפרה- אדומה ועוד שיטות לא פולשניות . במחקר הנוכחי ביקשו לראשונה למצוא התאמה בין פיסות קלף לא על פי הסימנים הנראים לעין בשוליהן, אלא על פי הפרופיל הגנטי שלהן — ממש כפי שעושים המדענים הפורנזיים כשהם משווים בין דגימות דנ"א מזירות עבירה כנגד דגימות שנאספו מחשודים או מקורבנות . הבסיס לעבודת ההשוואה היה "מגילת המקדש" . זוהי המגילה הרצופה הארוכה ביותר שנמצאה ; כתשעה מטרים אורכה, עשויה מיריעות קלף המחוברות זו לזו בחוט . את שמה נתן לה הארכיאול...  אל הספר
תכלת הוצאה לאור