872׀ כמו כפפה ל י ד לאנשי הרפואה המשפטית, ובחקירות מקרי מוות בלתי טבעי, שני התחומים הללו משלימים זה את זה . למרות החשיבות הגדולה של הנתיחות שלאחר המוות, כבר בשנות ה- 70 של המאה שעברה התברר שמספרן בעולם כולו יורד בהתמדה . במדינת ישראל יש גורם כבד משקל לירידה במספר הנתיחות שלאחר המוות, והוא ההתנגדות להן מסיבות הלכתיות . הדת היהודית מצווה, מפאת כבוד המת, להביא את הגופה לקבורה מהר ככל האפשר, מבלי לפגוע בשלמותה . אך לא רק ביהדות, גם באסלאם ובנצרות קיימת התנגדות עקרונית לנתיחה לאחר המוות . במצבים שבהם קיים הכרח לזיהוי סיבת המוות, בנסיבות פליליות או בהקשר של בריאות הציבור, מובא המקרה בפני בית המשפט . אם השופט משתכנע שקביעת סיבת המוות חיונית, יורה על ביצוע הנתיחה גם בניגוד לעמדת המשפחה . מטבע הדברים, השופטים אינם ממהרים לתת את ההיתר . בתחילת שנות ה- 90 פנה אלי ידידי הרופא, פרופ' יואל דונחין, שמאז ומתמיד גילה עניין רב בנושאי הזיהוי הפלילי, בהצעה לנסות ולמצוא "מסלול עוקף נתיחות" . כלומר, שיטה שתאפשר לערוך בדיקות לקביעת סיבת המוות גם מבלי לבצע נתיחה בגופה . שיטה כזאת, סבר, עשויה להתקבל גם על דעת ...
אל הספר