פרק חמישי 236 הזאת, כמו שאנו שותפים לקושי שמצאו הסינים בזיווג הדעת והמעש . אנו יכולים להוסיף משהו שאולי כבר התחוור בכל מיני צורות . גיבורם של הסינים, הפילוסוף החכם שלהם, לא היה הגאון הצולב את עצמו שהמערב למד לכבדו . כשאני אומר זאת עולה בזיכרוני המצפון הקונפוציאני שעשוי להניע אדם להקריב את חייו . עולה בזיכרוני סְה – מָא צ׳יֶין . אף על פי כן היה האידיאל הסיני מין אדם מתון, קליל ואחראי גם יחד, דומם ופָעיל גם יחד . הוא גיפף אבנים יפות, ובנסיבות הנכונות — נשים . הוא היה אינטלקטואל סיני בריא ושלם, לא מופרד מעצמו, גם לא מן האחרים או מן היקום . האם נוכל לציירו ציור קרוב יותר ? הבה אנסה לדבר בקולו . הריני בן אלמוות כלשהו, אומר אני בשמו . נצחיותי אינה מתבטאת בנשמה ערטילאית נוסח המערב, אלא ביכולת שלי להיות פנימי לנוף . אני מודיע ומאשר את קיומי, את ה״משמע אני קיים" שלי, בשני סגנונות שווי ערך של כיסופים — אחד של שירה, ואחד של הרים ומים . אני חי את חיי מתוך מחויבויות, אך גם, ובפחות ודאות, ברתיעה מהן ובגעגועים אל תקופת הינקות . כלפי חוץ אני קפדן והחלטי, וכלפי פנים יש בי קלילות נוגה ומבודחת . בפנים הכ...
אל הספר