השוואה: וָאנְג יָאנְג–מִינְג וג'וֹן דיוּאִי

פילוסופים : דפוסי – לשון ומחשבה 229 בפעילותו של העולם שהוא שייך אליו, או – אז הדעת היא צורה של השתתפות, שיש לה ערך במידה שהיא יעילה . זו אינה יכולה להיות השקפתו האידיאלית של משקיף שאין לו נגיעה בדבר . " רואים אנו אפוא שגם וָאנְג וגם דיואי חשו חלק מאורגניזם עולמי גדול יותר שעלינו להכיר בו במחשבותינו ובמעשינו . ומאחר שהמחשבות והמעשים זהים, הגיעו גם וָאנְג וגם דיואי לכלל מסקנה, שאין הלמידה יכולה להיות אינטלקטואלית בלבד, מנותקת מן המעשה . בצורה טיפוסית לו אמר וָאנְג : "כדי ללמוד קשָתוּת חייב אדם להחזיק בקשת, להצמיד את החץ אליה ולכוון . כדי ללמוד כתיבה חייב אדם לפרוש נייר, לקחת את המכחול, לאחוז בקסת ולטבול בה את המכחול . בעולם כולו אין דבר שיכול להיחשב למידה ואינו כרוך בעשייה . לכן עצם תחילתה של למידה היא כבר עשייה . " יש אצל דיואי הרבה כתבים מקבילים למדי לכתוב הזה . מסירותו לשיטה הניסיונית גרמה שיהיה שונה מוָאנְג, אך באותה מידה הוא הסתייג מ״לקרוא לאיזה דבר בשם דעת חוץ מאשר במָקום שבו הפעילות שלנו כבר חוללה אי – אלה שינויים פיזיים בדברים" . אין הפעילות צריכה להיות תועלתנית סתם . צריך שיהיה ...  אל הספר