פרק חמישי 214 את מתכונת השמים ; ההרים והנהרות ביְפִי הדרם מגלים לעין את מתכונת הארץ . אכן, אלה הם מתכונת הדאו עצמו . וכמו שאדם רואה ממעל את גרמי השמים בזיוום, ומתחת את הצורות רבות – הפנים של הארץ, כך נוצר הבדל בין מעמד רם ושפל, וכך נוצרות שתי צורות קמאיות ( יִין ויאנג ) . האדם, והאדם בלבד, יוצר עם שתי אלה את השילוש הגדול, וכך הוא עושה מפני שרק הוא לבדו ניחן ברוחניות . הוא התמצית המזוקקת של חמשת היסודות — בעצם, הוא רוח היקום . "והנה, עם הופעת הרוח נוצרת השפה, וכאשר נוצרת השפה מופיע הכתב . זה דבר טבעי . כשאנו מרחיקים להסתכל, מוצאים אנו שכל הדברים, חי כצומח, יש להם מתכונות משלהם . . . הצבעים המפוסלים של עננים עולים ביופיים על הציור, וחִנם המפליא של צמחים מלבלבים אינו תלוי במיטיבוֹת רקמה . הייתכן שקווים אלה נובעים מקישוט חיצוני ? לא, טבעיים הם כולם . יתר על כן, קולותיה של רוח היער מתמזגים ליצירת לחן שאפשר להשוותו לזה של חליל קנים או קתרוס ; והמנגינה הנוצרת עת מעיין הולם בסלע ערֵבה לא פחות מן הצליל המצלצל של חליל – ירקן או פעמון . ממש כמו שיש מתכונת פלסטית כאשר הטבע מתבטא בגופים גשמיים, כך ...
אל הספר