פרק רביעי 160 היקום שאנו מתקיימים בו או מה הוא אינו . מכל המאפיינים של היקום, הזמן הוא האינטימי ביותר, לפי הרגשתנו . הוא האני שלנו בהִשתנותו, בתנועתו המתמדת באותו כיוון, שתחילתו מבטיחה וסופו ממית . הוא תחושת העבר, ההווה והעתיד שלנו ותחושתנו כלפיהם, ולפיכך הוא הגאווה והבושה שאנו חשים על מה שנעשינו, והתקווה או הפחד באשר למָקום שאליו נגיע . אך בעיקרו של דבר הוא גם הסדר שלפיו אנו חיים עם זולתנו . אנו מעבדים תוכניות לטווח – ארוך על פי חילופי העונות ולוחות השנה, ואנו מווסתים את ימינו על פי חילופי האור והחושך ומועדי האשמורות . הזמן הוא זרם חיינו הפרטיים, הזרם שבו כולנו שוטפים יחד, והוא גם ממד בסיסי בלתי אישי בפיזיקה . אם נוכל לתפוס משהו מרעיון הזמן ומחוויית הזמן הסיניים, נחדור במידת מה לתוך נפשם . הקוסמוגרפיה נותנת פורקן לדמיון . לרגע נוכל אפוא להתפנות להשערות — העובדות לא תאחרנה לבוא — ולחשוב על סגולות הזמן של החוויה הסינית . לפי הסדר שבו בדקנו אותה, חוויה זו מתייחסת ראשית לחיי המשפחה שלהם ; שנית, לחייהם המוֹסדיים ; שלישית, לאומנותם ; ורביעית, לתפיסת ההיסטוריה שלהם . לאחר שביררנו השערות על ה...
אל הספר