פרק שלישי 154 שהם זקוקים לחברתם של המתים ושל מי שטרם נולדו . זאת אנו רואים בגלוי אצל ליוּ גְ׳ה – גִ׳י . הוא רוצה לעשות את בני האדם נצחיים על ידי רישום מעשיהם, ולהיעשות נצחי בעצמו מתוך שייעשה לחלק מן הרשומות שהוא עורך . המלומדים, הוא אומר, חיים מתוך שיג – ושיח עם המתים ועם גדלותם . ההיסטוריה מספקת לנו נצחיוּת לצד מוסריות : "החל בקיסרים ובמלכים וכלה בפשוטי עם, החל באנשי החצר הקרובים אל כס המלוכה וכלה בעוברי אורח רחוקים בהרים וביערות, אין מי שאינו פועל ושואף לקנות לו שם ותהילה . מדוע כך הוא הדבר ? הרי זה משום שהם חושבים ליצור דבר שיעמוד לנצח . ומהו דבר זה שאפשר לומר עליו כי לעולם לא יתכלה ? אין זה אלא שיירשם שמך לזיכרון על חזרן ומשי . אילו התקיים העולם משכבר הימים בלי חזרן ומשי, אילולא היו פקידים היסטוריונים מצויים בזמנו . . . כי אז לא היה אפשר להבדיל בין טוב לרע, והיפה והמכוער היו נספים לעד . אך אם אין מחסור בפקידים היסטוריונים, אם קיימים חזרן ומשי, הרי גם אם האדם עצמו יתכלה וייעלם בחלל הריק — מעשיו כמו נוכחים בהווה, מאירים כשביל החלב . וכך המלומדים הבאים אחריהם יכולים לפתוח את העטיפות ו...
אל הספר