5. מָא דוּאָן–לִין (1250?-1325)

היסטוריונים : האנשים ומוסדותיהם 149 כזה וכזה כפי שנקבע . ' אם אין אפשרות להכריע בין אמת ושקר, אִמרו אפוא, ׳עכשיו אנו מחזיקים בשתי הגרסאות . ' לא תמיד אפשר לסמוך על "רשומות האמת" ועל ההיסטוריות הרשמיות", לא תמיד אין יסוד להיסטוריות מעורבות ולאנקדוטות . בחרו את בחירתכם על פי שיקול דעתכם . " גֶ׳נְג צ'יָאוֹ הגן בזו הלשון על תמיכתו ב״פגישה וחיבור״ : "הנהרות הרבים זורמים כל אחד באפיקו הנפרד, אך כולם חייבים להיפגש בים ; רק כך תוכל הארץ להינצל מפגע ההצפה . ריבוא המדינות, כל אחת מהן יש לה דרכים אחרות משלה, אך כולן חייבות להתחבר לקהילה הגדולה שהיא סין ; רק אז יוכלו האזורים הנידחים להינצל מפגעיה של קפיאה על השמרים . גדול הוא עיקרון זה של פגישה וחיבור . " את הסנגוריה המפורשת ביותר מלמד מָא דוּאָן – לִין, הגורס שאת ההיסטוריה המדינית אפשר לחלק לשושלות, אך לא את ההיסטוריה של המוסדות . יש קשרי גומלין בין החוקים והמוסדות של השושלות השונות : "הנה כך מאז בית צִ׳ין ובית חָאן ( Han ) ועד לבית טָאנְג ובית סוֹנְג, לא צצו פתאום כדבר יחיד במינו לכל תקופה התקנות הנוגעות לפולחנים, לנגינה, למלחמה ולעונשים, השיטה ...  אל הספר
הוצאת אסיה