היסטוריונים : האנשים ומוסדותיהם 127 היה בידם לכתוב כלל . אשר לביזיונות האומה ולְמה שעיווּ הקיסרים, היה גם היה טעם להתחמקות, והם לא העזו לכתוב . אבל הגרוע מכול היה שלמופקדים על הכתיבה היו רגשי אהדה וסלידה פרטיים משלהם ; ולכן גם אם היה חומר להסתמך עליו ולא היה צורך להתחמק מדבר, לא ביקשו לכתוב ; ולכן אם כתבו, לא היו הדברים הולמים את העובדות . " בתגובה לתזכיר של אחד המדינאים התחדש ניהול ה״יומנים" ב – 1575 . אותו מדינאי שותף היה לרגישות כלפי האמת שבאה לידי ביטוי בביקורת שממנה ציטטתי למעלה . אבל הצעותיו הן גם עדות לניסיונו של הבירוקרט, שהפעם הוא משרת את התשוקה לאובייקטיביות . אני חוזר כאן אפוא על אחדות מהצעותיו, שלימים הוכללו בתקנות הממשלה, כפי שהן נוסחו במקור שבו השתמשתי : "ממגוון התפקידים של הפקידים כותבי ההיסטוריה, התפקיד החשוב ביותר היה הרישום ביומני הפעילות והנופש . פקיד, שהוחלף בכל יום, היה צריך לרשום ביומנים את מהלכו של כל ראיון קיסרי וכן להעלות על הכתב את הנוסחים השלמים של כל הצווים, המִנשרים, הפקודות, האישורים וכו׳ מטעם הקיסר, וכן גם את דברי הזיכרונות של המזכירות הגדולה . לאחר התייע...
אל הספר