פרק שני 80 הוא מתפתל סביבם . אי – אפשר להגדירו או לתחום אותו : הוא זורם כשהוא מוכרח, ונעצר כשהוא מוכרח . שטף ה״סימניות" הסיניות, אף בשיא יצריוּתו, אינו יכול להיות אנרכי . גם כשהוא הקיצור הנמרץ הזורם בכתב מחובר שבו הפליא סוּ כשהיה שתוי, ההנחה היא שהמילה נשארת נאמנה לעצמה . עקרונית, שום שינוי אינו חל בצורתה האידיאלית . הקליגרף הסיני למד שכל משיכת מכחול שלו מן הדין שיהיו בה "עצם" שהיא כוח, ו״גידים" שהם מעט "בשר", אך לא מעט מדי . הוא למד שכל "סימנית" צריכה לעמוד אֵיתן . יסודותיה של "סימנית" אינם צריכים להיות צפופים אף לא רופסים ; וכן יש להימנע מסימטריה פנימית עמומה . כמה מן ה"סימניות" מאוגדות בקו אנכי חזק, אחרות במסגרת שמשובצים בה היסודות הנותרים . יסודות של "סימנית" יכולים "לוותר" באדיבות זה לזה, ואפשר שיהיה אחד מהם שליט, והאחרים יקבלו את מרותו . אחדים, כבניה של משפחה, חוסים בצל קו אחד דמוי גג, ואחדים מוקפים או עטופים על ידי אחרים . על – פי מניין מקובל, יש שמונים וארבעה כללים לקומפוזיציה קליגרפית . לא נחזור עליהם כאן . די לציין את הקפידה שבה היו מנתחים את הקליגרפיה, ואת ההכפפה של הכול לנש...
אל הספר