אומנים : השראה ושִגרה 65 לערך מסוף המאה השמינית היו ציירים ששאבו השראתם, מן הסתם, מרגשות דאואיסטיים כאלה והתפרסמו, אם לטובה אם לרעה, בטבעם הנמהר . גָ׳אנְג דְזָאוֹ, שציורי עצי האורן שלו היו יוצאים מן הכלל, צייר לפעמים באצבעותיו או במלוא ידו . ואולם הוא היה אלוף המכחול — או המכחולים, כפי שהדגים . "הוא לקח שני מכחולים בידיו והשתמש בהם בעת ובעונה אחת, באחת צייר ענף מת ובשנייה ענף חי . הרוח החיונית [ צִ׳י ] של העץ הייתה בוקעת מתוך ערפל, ובכוחה העז קראה תיגר על הרוח והגשם . . . הענפים החיים היו רעננים בלשד האביב, המתים כמושים בשידפון סתיו . " צייר קשיש יותר שאל את גָ'אנְג מי לימד אותו לפזר דיו במכחולים מדולדלים או בידיים . כלפי חוץ, השיב גָ'אנְג, למד מן הטבע, אבל כלפי פנים הלך אחר קולות השראתו . הקשיש נתקף רוח של ענווה והחליט לחדול מן הציור . וָאנְג סיֶה, המכונה וָאנְג מוֹ, או "וָאנְג של דיו", היה מבוגר מעט יותר מגָ'אנְג . האורנים, האבנים והנופים שלו צוירו בסגנון הנועז של "כתמי דיו", שבו ההתזות הכהות לא נערכו מעל לבהירות אלא הונחו ראשונות . מתוך פחזוּת השכרות הטביל את שערותיו הארוכות בדלי די...
אל הספר