נגיעה ירוקה

102 שמו הרע המשיך גם לתוך ימי הביניים ועד למאה ה – 15 . ההומניסט בַּרתוֹלוֹמֶאו פּלָטינה, המצטט עדות של הרופא כּריסיפּוּס שהופיעה בת ו ל ד ו ת ה ט ב ע של פּליניוּס, מאשים את הריחן שהוא גורם נזק לקיבה, מחליש את הראייה, מאכֵּל את הכבד ואף מביא לשיגעון . זוהי הסיבה, לדבריו, שעיזים מסרבות לאכול את הצמח הזה . היו גם שטענו שעקרבים עשויים להיוולד מריחן שנכתש וכוסה באבן . או תולעים וכינים, אם לועסים את הריחן וחושפים אותו לשמש . פלטינה הודה, עם זאת, שכל אלה "מוכחשים על ידי הניסיון", וכך הוא מאפשר לנו להבין שאכן השתמשו בריחן, אם כי עצתו היא להשתמש בו בצמצום, "בהינתן הכוח העודף, שבא [ לעשב הזה ] מטבעו 154 החם והיבש . " הדיון של פלטינה מעיד על שינוי מסוים בדרך ההצגה של איכויות הריחן, אבל ספרי בישול של ימי הביניים המשיכו להעדיף עשבים ארומטיים אחרים . באיטליה ריחן היה באופן מוחלט מקובל פחות מאשר תימין, מיורן ומנתה . רק במאה ה – 16 אנחנו רואים עדויות מפורשות לשימוש קולינרי בריחן . סביב השנים 1565 - 1570 , הבוטניקאי והגסטרונום קונסטנצו פליצ'י מגדיר אותו : "הוא בשימוש רחב בסלטים ובמרקים ובמנות רבות אחר...  אל הספר