לבן ואדום

76 ועלינו להסביר לא רק אֵילו גורמים הביאו בסופו של דבר לשימוש בה, אלא גם מדוע זה ארך זמן כה רב . מקורה של העגבנייה בחופים המערביים של אמריקה הדרומית, שם היא עדיין גדלה בר, והיא זכתה להצלחה יוצאת דופן אצל שבטי המאיה והאצטקים . במקסיקו פגשה את הספרדים של הרנאן קורטז, כשכבשו את הארץ בשנים 1519 - 1521 . הם לקחו אותה מיד לספרד, וכך היא הושתלה בתרבות האוכל האיטלקית . חוקרי טבע ובוטניקאים הם הראשונים להזכיר אותה, החל מפייטרו אנדראה מַטיוֹלי ( 1544 ) המשבח אותה בפרשנות שלו לטקסט הפרמקולוגי 99 מאותם "צמחים חדשים שזה עתהשל פּדַצ'יוֹ דיוֹסקוֹרִידה . הגיעו לאיטליה", מטיולי מתאר את המראה והצבע, אדום או זהוב, ומסביר שאפשר לפרוס אותן ולבשל כמו חצילים, כלומר במחבת, ולתבל במלח, שמן זית ופלפל שחור . רק עשר שנים מאוחר יותר, במהדורה חדשה של הספר, הוא ייתן לצמחים אלה שם — " pomi d’oro " ( תפוחי זהב ) , שיהפוך לשמם הקבוע באיטלקית ( בעוד שספרדית ושפות אירופיות אחרות ישתמשו בשמות שייגזרו מהשם האצטקי ט ו מ א ט ל ) . היחס אל העגבניות הוא, אם כן, כ מ ו א ל ח צ י ל י ם . הקישור ביניהם מוצדק ברמה הבוטנית, מאחר ששנ...  אל הספר