מתכונים ומוצרים, או בעצם זמן ומרחב

14 אובססיה עתיקת יומין : ק ט ל ו ג ה מ מ צ י א י ם ש ל ה ד ב ר י ם ש א נ ח נ ו א ו כ ל י ם ו ש ו ת י ם הוא הכותרת הרצינית למחצה של יצירה משעשעת מאת ההומניסט ממילאנו אוֹרטֶנזיוֹ לאנדוֹ, שפורסמה ב – 1584 . הוא סוקר ספרות עתיקה ומוסיף הרבה מדמיונו, ונהנה לספר מי הראשון ש"אכל פנקייקס עם רוזמרין וסמבּוּק" או "טיגן לחם בחמאה" או 4 "אכל מרק שעורה ושיבולת שועל טחונה" . במקרה הזה, המיתוס של המקורות מתעלה למדרגת שיטה — גם אם בצורה הומוריסטית — אבל כולנו מכירים סיפורים ואנקדוטות שמייחסות מתכון זה או אחר לדמויות היסטוריות בלתי אפשריות : השף, הלורד, הנזיר הם החשודים הרוֹוחים ביותר, אך אין מחסור גם ברועים ואיכרים בתערובת נפיצה של צירופי מקרים מוצלחים והמצאות שהוכתבו על ידי רעב, מזל או סתם יד – המקרה . הדבר החשוב הוא לבסס מקור מרגיע ונוסך ביטחון, גם אם בדרך זו ס י פ ו ר י ם תופסים את מקום ההיסטוריה . גם אם איש אינו מאמין בו, הנראטיב מושך כל כך, עד שהוא מספק בכל זאת . הוא מספק את הרצון לדעת, הדחיפוּת לזהות מקור כלשהו שאפשר לפנות אליו, כי שם, במקור, טמון סוד ההיסטוריה . כי, אם לחזור אל בלוך, מקורות נחש...  אל הספר