סוזן פודזיבה 130 להן לדבר בפומבי על חוויותיהן האישיות בשיחות, תוך הגנה על זהות המשתתפות האחרות . המפגשים תוכננו סביב מהות, שלעתים קרובות היתה מקושרת לאקטואליה באותה עת . לפעמים הוקדש רוב זמן המפגש לסבב הדיווח הראשוני על מה שקורה בחייהן של הנשים . שיתפנו לידות ומיתות, מחלות, אתגרים, טיולים ושינויים . כשנתיים מיום תחילת המפגשים הרבעוניים, שוב חזרנו לדיונים על יציאה בהצהרה פומבית . המצב שמנע מהמשתתפות לעשות כן בעבר נפתר והתרגשות רבה צפה סביב הכוח לשתף את החוויה שלהן עם הציבור . שוב בדקו זאת המנהיגות עם הוועד המנהל שלהן ועם הממונים עליהן . עם אור ירוק שקיבלו מכולם, הן החליטו לצאת במאמר פומבי שייכתב במשותף . במהלך תקופה של חצי שנה ובסיוע עיתונאי לשעבר, ניסחנו את המאמר, שפורסם בעיתון "בוסטון גלוב" תחת הכותרת "לדבר עם האויב״ . ( ראו המאמר בנספח א' ) . במאמר תיארו המשתתפות את החוויה שלהן : שיח מכבד בין אנשים שיש ביניהם הבדלים ערכיים עמוקים : שיחות אלה חשפו תהום עמוקה . הבנו שחילוקי הדעות שלנו בנושא ההפלות משקפים שתי השקפות עולם שאין ליישב ביניהן . אם זה כך, אז מדוע אנחנו ממשיכות להיפגש ? ראשית...
אל הספר