נשים וגברים בצל השואה 14 שהביאה להם . למזון ולשתייה מצילי הנפשות נלוו דברי עידוד : סבלם עומד להיגמר, אל להם להתייאש . היא האכילה את הגברים שהיו חלשים מכדי לאכול בעצמם . היא ניגבה את פניהם הלוהטים במטלית לחה קרה . גרוּבֶּר היה משוכנע שהבטחותיה של אִמי בדבר עתיד טוב יותר היו חשובות ממש כמו מִנחות המזון שהביאה . בזכותה חזרו הוא וחבריו לאיתנם הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית . כשהזכיר גרוּבֶּר ילדה שקטה, זהובת שׂער ותכולת עיניים, שנשאה כמה מהסלים, התבררו קווי המתאר של הדמויות והתחדדו . אפילו רגשות הרחמים 1 והעצב חזרו . אני הייתי אותה ילדה . למרבה האירוניה, היה צורך באדם שלא זכרתי כדי להזכיר לי את מעשיה של אִמי . אירוני אף יותר היה ששיחת הטלפון הזאת נותרה רדומה בתת- מודע שלי כעשר שנים . היא צפה ועלתה רק כשהבנתי ממחקרי כי בטבעת החנק של הטרור הנאצי התמודדו נשים עם אתגרים והזדמנויות שלא היה להם אח ורע . כשסיפר לי על העזרה שהושיטה אמא בלי שמץ של אנוכיות שחזר גרוּבֶּר חלק מעברנו המשותף . אצלי הזיכרון הזה שצף ועלה לא האריך ימים ; הוא נגוז במהירות . מדוע ? קרוב לוודאי משום שחוויותיה של אִמי לא הי...
אל הספר