47 רשת של סטיות בתקשורת "פרשת קצב" והובילה לעיסוק בלתי פוסק בנושא בעיקר סביב עדויותיהן של המתלוננות . התקשורת הרבתה לעסוק בחיפוש תוויות דרמטיות, שיבהירו את החשיבות הציבורית המיוחסת לנושא . לשם כך היא הסתייעה בהחלפת התווית העיקרית של קצב כנשיא במונחים טכניים משפטיים כמו חשוד, מואשם, מורשע, עבריין מין, אנס סדרתי ובסוף - אסיר מספר אחת . פרשת קצב היא סאגה ארוכה ומורכבת שידעה תהפוכות רבות : דיונים בתוך הפרקליטות, סכנת קריסת התיק, אפשרות של עסקת טיעון, מעורבות רבה של יועצים תקשורתיים, עורכי דין, יועצים אסטרטגים והרבה כתבים פליליים שפעלו גם מאחורי הקלעים . אין בכוונתנו להציג את השתלשלות הפרשה החריגה בהחלט, שנדונה בהרחבה גם בספרות המקומית ( יועז 2010 ) , אלא להתמקד בשני נאומים של קצב : הראשון שודר ערב פרסום כתב האישום ( 24 בינואר 2007 ) והשני בפברואר 2009 . משה קצב נאם נאומים אלה אחרי התייעצויות ודיונים קדחתניים עם יועצי התקשורת שלו ועם פרקליטיו . בדיונים אלה עלו מחלוקות בנוגע לאסטרטגיה ולטקטיקה שהיה עליו לנקוט ( יועז 2010 : ,182 514 ) . המסרים העיקריים שאותם הקפיד להעביר בנאומו היו אלה : הצגת...
אל הספר