יעקב אזואלוס 216 וגבריאל בספר דניאל ) , וכן חסרי תואר, כגון מלאך רחמים, שרו של ישראל - ותארים נוספים הנהוגים בספרות חז"ל ובתרגומים . ישויות שמימיות אלו קרויות בשם העצם "מלאך" . במקרא שם זה משרת שני סוגים של שליחים : מלאך במובן שליח האל שאינו בשר ודם ומלאך שליח בשר ודם . לעומת זאת התרגומים מקפידים להפריד בין שני המובנים : מלאך שהוא שליח בשר ודם יתורגם "איזגדא" ( ת"א, ת"י ) או "שליחין" ( ת"נ, ש"נ ) . מלאך שהוא שליח שמימי יתורגם "מלאכא" . שם העצם "מלאך" מופיע בנפרד או בסמיכות לשם אלוהות : "מלאך ה'", "מלאך אֱלֹהִים" . פעמים מטשטש המקרא את ההבדל בין האל למלאכו כל כך עד שהמלאך מאבד את ייחודו . מלאכים שהם שליחי האל שאינם בשר ודם מוזכרים במקרא בצמצום רב, 32 אזכורים בלבד . יש תחושה כי יחס התורה למלאכים הוא דו – ערכי : מחד גיסא ניכרת הכרה בקיומם כמי שמתווכים בין האל לאדם ; מאידך גיסא יש כוונה להמעיט בערכם על ידי הצגתם כחסרי זהות, רצון ויכולת לעומת האל, כדי למנוע פגיעה באמונה המונותיאיסטית . בבחינתי את הופעת המלאכים בתרגומים חילקתי את התרגומים לשתי קבוצות . בקבוצה הראשונה נבדקו הפסוקים שבהם התיבה...
אל הספר