תורת המלאכים בתרגומים הארמיים לתורה 167 ת"י : "ואמרית להון למאן אית דהב פריקו ויהבו לי וטלקתיה בנורא ועאל סטנא בגויה ונפק מיניה דמות עיגלא הדין" . ת"נ : "ואמר להון [ למן ] דהבא פרקו יתיה והבו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" . ש"נ : "וטלקית בנורא ועל סטנה בגווה ונפיק מיניה דמות עגלה הדין" . בת"י השטן נוטל חלק מרכזי ופעיל בהסתת העם לחטוא במעשה 402 והוא המטעה אותם העגל . הוא המסית והמדיח את העם לחטוא, 403 ( שמות לב, 1 ) - נכנס לגופו של העגל "והדר ליבהון זהוהין" 404 לפי ת"י ומקפץ לפני העם ( שמות לב, 19 ) ונראה כאילו הוא חי . וש"נ האשמה העיקרית בעשיית העגל מוטלת על השטן, שיצר אותו מהזהב שהשליך אהרן לאש ( שמות לב, 24 ) . שילוב השטן בסיפור מעשה העגל בא ללמד סנגוריה על אהרן, המוצג כיוצר 405 האשמה המרכזית מועתקת העגל במקרא, ובתרגומים הללו מאהרן לשטן . כך ת"י מרכך מעט את חטאם של בני ישראל, אך מנגד הוא מציג את השטן ככוח דמוני עצום שלא רק עומד מול 406 האל, אלא גם מצליח להדיח עם שלם מאמונתו . 402 . השוו שבת פט ע"א, לדרכו של השטן : "בא שטן [ . . . ] אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום [ . . . ...
אל הספר