22 שושנה קיני פעילויות, וכו' וכו' . היום, לאחר עשר שנים, אני לא רואה את עצמי כמנחה מהסוג הזה . זה לא אומר שאני יכולה להיות שווה לכן . ממרום גילי וניסיוני אני בוודאי לא שווה לכם, ואם אני רוצה להיות אותנטית, אני מוכרחה להיות מי שאני . אבל אי – השוויון הזה לא אומר שאני צריכה להוביל . אולי יש לי מסה קריטית יותר גדולה . למשל, אני זו שהצעתי את הספר, אבל מרגע שהצעתי ואתן הסכמתן, אני רוצה שזה יהיה פרויקט שיתופי . נראה לי שקיים בלבול בין מנחה ולא מנחה, לבין שוויון לאי – שוויון בקבוצה . והתפקיד שלי משחק על הציר הזה . [ . . . ] מאחר שגם אתן, רובכן מנחות בשדה שלכן, גם אתן במידה רבה מתפקדות על הציר הזה . זה הרקע לכתיבת המאמר שקיבל תנופה במפגשים בהמשך, עד שאתי אמרה במפורש : "אולי תכתבי פרק בספר על ההנחיה" . על פי אופיו של הספר, המושתת על הפרקטיס שלנו, אשרטט את "תיאוריית הפעולה" שלי ( Strauss and Corbin ( ) grounded theory 1998 ) , אשר צמחה מתוך המעשה ומתוך העצמי, בהסתמך על ההנחות הבסיסיות שלי : לדוגמה, ההנחה בנוגע לקדימותה של הפעולה לתיאוריה, מאחר שהפעולה מיטיבה לבטא את האדם מהתיאוריה, כי היא כוללת ...
אל הספר