158 חגי ארליך לאחר מפלת הערבים ב- 1967 התחזקו המתחים הפנימיים ב"חזית לשחרור אריתריאה" ( אל"ף ) , הן בקרב פלגי הלוחמים בשטח והן בקרב המנהיגים שבארצות ערב . ציר המתח הראשי היה בין הלוחמים שמוצאם ממערב אריתריאה לבין לוחמים שמוצאם מאזור החוף שבמזרח המחוז . ההגמוניה הייתה מלכתחילה של בני המערב . בשנים הראשונות הם נהנו מהקרבה לגבול הסודאני ולמטה העורפי שלהם בעיר הסודאנית הסמוכה כסלא . גם בקרב המנהיגים שבבירות ערב בלטו בני מערב אריתריאה, כגון אדריס אדם, שהיו רוב מקימי האל"ף מראשיתו . יוצא דופן בהנהגת החוץ של האל"ף היה עות'מאן צאלח סַבּי, יליד מסוואה שבחוף ים סוף . כבעל השכלה בשפה הערבית הפך סבי לדובר הרהוט ביותר של "ערביות אריתריאה" וכיהן בשנים הראשונות כראש משלחת החוץ של הארגון . ואולם לאחר 1967 דחקוהו יריביו בני המערב ממעמדו . הוא סולק מדמשק, עבר לעמאן והיה לחברו הקרוב של יאסר ערפאת . בנובמבר 1969 הקים עות'מאן סבי בעמאן ארגון מתחרה לאל"ף ששמו "חזית השחרור העממית", הפל"ף . הוא התיידד גם עם קדאפי בלוב וקשר את הקצוות בעזרת המשטר המהפכני בדרום תימן . לפועלו זה היו השלכות מרחיקות לכת . הוא שדרג ...
אל הספר