38 ז'אק דרידה ממילא גם הסיכון האחרון . עם זאת, דרידה מעניק לנו נתון נוסף לבירור המחלוקת שלו עם בנימין . אין זה נתון מסדר טיעוני, על כל פנים, לא בהכרח . בנימין מנגיד בחיבורו במפורש, אומר דרידה, בין פרספקטיבה יוונית ( מיתית ) לבין פרספקטיבה יהודית, הערה הדומה לנקודה שטרדה את מנוחתו של דרידה בחיבורו המוקדם על לוינס . אלא שבנימין אינו לוינס, הכול יודעים זאת . זה לא העניין . ההישענות של בנימין, כמו גם של דרידה, על כתבי הקודש מושתתת תמיד על נקודת המבט של המודרניות או של הפוסט- מודרניות, בניסיון להתבונן בחיי זמנם-שלהם, לבקר את העמדה ההיסטוריציסטית ביחס לתקופתם, ומעל לכול, מבעד למעשה היצירה בממדו הפרפורמטיבי, לבקש לגאול את הניסיון . אלא שהמפגש ביניהם נוגע מדי, נוגע באַל-געת, אם להידרש לביטוי העולה במסה עצמה, בשל המשקל המועצם שיש ליצירה בחיי שניהם . הכתיבה היא אתר הדרמה, במת הדרמה, על אחת כמה וכמה כשהמפגש המזומן נסב על הדבר עצמו, כאשר החליפין מתרחשים באלמנט עצמו, עם השמות ועל השמות, בפילוסופיה של לשון שהיא לאלתר פילוסופיה של היסטוריה . דרך בנימין אנו יכולים לפיכך להתמקד בהיבט נוסף, מוצנע בדרך כ...
אל הספר