135 לעיניהם בלבד כמו רבים מאלה שעסקו בעב"מים בשנות ה- 90 היו גם דביר ובויום פעילים במסגרת העידן החדש . האופן שבו התבטאה אידיאולוגיית העידן החדש, שלפיה "הכול אחד" ( "All is One" ) , בתפיסת המרחב הפחית מחשיבות המציאות ההוֹוִית . לפי תפיסה זו ההווה יכול להיות מועתק לעתיד או לעבר, והוא עצמו עשוי להיהפך לעתיד . השקפה זו ביחס לזמן, שאפיינה את העוסקים בעב"מים, נטלה ממנו את משמעותו הקולקטיבית . על פי התפיסה הדירקהיימית, הזמן החברתי ( social time ) מורכב מ"ייצוגים קולקטיביים" ( collective representations ) או מקטגוריות מוסכמות המשפיעות על ריתמוס החיים החברתיים ועל תפיסת ה"זמן האישי" ( personal time ) . החלוקה לקטגוריות ( ימים, שעות, עונות וכדומה ) מכוננת המשגה מוחשית ופותרת את אופיו המופשט של הזמן . כשהקטגוריות המוכרות ששימשו מסגרת לתפיסה של מרחב וזמן אינן נושאות עוד את משמעותן המקובלת, הן חדלות להיות סמן להקשר חברתי קיים . סכמות וקטגוריות החשיבה המוכרות לא חלו על הזמן החללי . העקרונות שעל פיהם מוגדר ונתפס הזמן הפכו ללא רלוונטיים . ההתייחסות לזמן החללי היא ביטוי לניסיונותיהם של העוסקים בעב"מים ...
אל הספר