פרק שלישי - יהודה עמיחי: הפייטן של היום־יום

פרק שלישי : יהודה עמיחי : הפייטן של היום-יום 701׀ הזה, הממוקד בהר המוריה, הוא יסוד החמלה . היהודי עומד נוכח ׀ הקיר הבכייני ( the Wailing Wall ) וליבו אבן . במקום לדובב את הדומם בהאנשה או prosopopeia פתטית, מַפנה דוברו של עמיחי את מבטו מהכותל וּמַעֲלֶה באוב את הבכי האנושי שנרצח . בישראל שלאחר מלחמת ששת הימים, עם תביעותיה הלא מרוסנות על ירושלים ה"שלמה" ועל ארץ ישראל ה"שלמה" המוּעלות אגב מחיקה שיטתית של הנוכחות הערבית במרחב, יכולה הפואטיקה המתפשטת, הדיפוזית אך הלא בלעדית של עמיחי להצטמצם גם לקטן שבמקומות, למקום שבו מתחיל "מִישׁוֹר הַוִּתּוּר הַגָּדוֹל" . הצעד הראשון בכיוון זה הוא נטישת הדיאלקטיקה המחניקה והבולענית . כמו שכותבת חנה קרונפלד על סיום "לֹא כַּבְּרוֹשׁ", הדובר "יוצא סוף-סוף ממעטה האנטיתזה והליטוטס — הגדרת משאלותיו על ידי היפוכן — ונותן לקטלוג הרב-גוני של הדימויים להגיע למנוחה ולנחלה במטפורה 34 המורחבת של מישור הוויתור הגדול" . מי שמתבונן בשירתו של עמיחי שם לב לריבוי הדימויים ולמיעוט המטפורות . "הַכֹּל מַתְחִילִים לִהְיוֹת דּוֹמִים זֶה לָזֶה : / אָח וְאָחוֹת, אָדָם וְכַלְבּוֹ [ ...  אל הספר