פרק שני - דן פגיס: השיר כבועת אוויר בתוך העולם, וכבבואתו

שלושה פייטנים 27׀ [ insoluble ] — זהו המבט שהמעשה האומנותי מפנה כלפי ׀ 1 הצופה . אחד הסימנים לכך שהחידה של פגיס היא ”insoluble“ , ושהיא בעצם אניגמה ולא חידה, הוא הדיונים החוזרים בשירתו, דוגמת הניתוח הפרטני והחדשני של תמר יעקבי מ- 2005 בשירי 2 — אותם "שירי שואה" שחשבנו שמיצינו את המלאכה "גלגול" הפרשנית בהם זה מכבר . אולי אפשר לומר על כל ציון דרך במסע 3 שלהבילוש אחר "הסוד החתום", או מה שיעקבי מכנה "הצופן" פגיס, את מה שטענתי בנוגע לשורות הסתומות של צלאן, ואת מה שאמר דב סדן על פענוח יצירותיו של עגנון . עם מעט שובבות הציע סדן שכל חוקר יכתוב בסוגריים בראש מאמרו את המילים 4 "לפי שעה" — אות אזהרה לקוראים ולחוקר עצמו . בחלוף השנים אפשר לראות עד כמה היו התבניות שבהן חרט פגיס את המוות לתוך עולם החיים מעין "פתרון פואטי" שאמור לשמור עליו לא מהמוות עצמו אלא מ"ההרמנויטיקה של אושוויץ", מאותה קריאה טעונה שסוגרת מעגל בפענוח חד- משמעי . גם באשר לשירים החידתיים ביותר, שכאילו דורשים פתרון פרשני נקי, אני יכולה להעיד על עצמי שבכל פעם שאני חוזרת אליהם, במהלך השנים ובהשתנויות חיי, אני מגלה נפחים שהמבנה הפרדוקס...  אל הספר
מוסד ביאליק