הפשרים על המחלוקת בהבנת ההיסטוריה והפשרים על הפילוג ועל הגלות 267 ה 10 ובלשון היחידה באמצעות רמזים עמומים, ורק החזרה על הרמזים העמומים בהקשרים מגוונים הופכת את זיהוי השימוש בה לוודאי . נבואת צפניה א, ובה תיאור יום ה', 223 נקשרת בהושע ה 10 בארבעה מקרים : א . יש חיבור ברור בין יום ה', המכונה בצפניה א 15 יוֹם עֶבְרָה, ובין דברי הושע, שכעס ה' יפגע בשרי יהודה : עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְכַּמַּיִם עֶבְרָתִי ( הושע ה 10 ) . ב . יום העברה, שבו ייענשו הבוגדים, מכונה בפי בעל ברית דמשק היום אשר יפקד אל כאשר דבר ( יט 15 ) , ואחר כך מופיעה מובאה של הושע ה 10 . ואולם דווקא בתיאור יום ה' בנבואת צפניה חוזר הפועל "לפקוד" בסמיכות לשם העצם "יום" : וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח ה' וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים ( צפניה א 8 ) . ג . העונש המתואר בצפניה א 8 מופנה אל השרים, בדיוק כשם שבהושע ה 10 עברת האל מופנית אל שרי יהודה . ד . בצפניה א 6 נזכרים הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי ה', שכבר נרמזו בברית דמשק באפיון מסיגי הגבול ( ה 20 ) , הפועלים להשיב את ישראל מאחר אל ( ו 1 – 2 ) . בעל ברית דמשק דורש את הכינוי מסיגי גבול במשמעות שווה לזו ...
אל הספר