הפשרים על המחלוקת בהבנת ההיסטוריה והפשרים על הפילוג ועל הגלות 195 מפורש בפשר דווקא במשמעות ההפוכה של "החזרתי את ידי ולא הכיתי את הצוערים", משום שהצוערים הם השומרים אותו ( את האל ; יט 9 ) , וגמולם הפוך מגמולם של רשעים ( יט 6 ) , המאסים במצות ובחקים ( יט 5 – 6 ) . אפשר להציע לפרשנותו זו של בעל הפשר שני הסברים לשוניים . ייתכן שבעל הפשר סבר כי הוי"ו בראשית הפועל וַהֲשִׁבֹתִי ( זכריה יג 7 ) היא וי"ו הניגוד, ולכן פירש "והשיבותי ידי מהכות על הצוערים" . וייתכן שהוא פירש את הביטוי המקראי "להשיב יד על-" כ"להשיב ( יד ) מ-", במשמעות של "לא לפגוע ב-" או "לא לעשות" — כגון מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ ( יחזקאל יח 8 ) ; מֵעָנִי הֵשִׁיב יָד וֹ ( שם 17 ) . 40 אין ספק שהזיהוי של הצוערים כעניי הצאן, השומרים את האל, חייב את בעל הפשר לפרש את הביטוי וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי ( זכריה יג 7 ) — בכל שיטת פירוש שנקט — במשמעות של "לחדול להכות" . המשפט והשומרים אותו הם עניי הצאן ( יט 9 ) מנוסח בתבנית של משפט שמני האופיינית לפרשנות פשר . לפי תבנית זו הנושא הוא מילה או חלק מפסוק המקרא, והנשוא הוא זיהוי הנושא . שלא לפי המבנה המקובל...
אל הספר