מינוח

מבוא 45 להתאים את לשונן לברית דמשק ; ( ג ) מובאות מקוצרות של חלק מן הפסוק . רבין מגדיר "רמז" כל מה שאינו שייך לאחת משלוש הקטגוריות האלה . 112 הבחנתו אינה מספקת, משום שעדיין היא משאירה מבוכה בהגדרה של רמז או מובאה מקוצרת, מבוכה הגוברת כאשר הרימוז אינו מובהק, או כאשר הוא מורה על כמה מקראות גם יחד . במחקרו על שימושי המקרא בברית דמשק ג'ונתן קמפבל מציין אף הוא את המבוכה נוכח ההגדרות הלא-ברורות . בייחוד הוא מציין את הקושי בזיהוי הרמזים ותכליתם — שכן המחבר אינו מעיד על כוונותיו — לעומת המובאות המפורשות, המבארות ומוכיחות את טענות המחבר . קמפבל טוען שלמעשה אי אפשר להבחין בין מובאה לרמז בחיבורים, ולכן אין טעם לדקדק בכך . במקום לדקדק בפרטי ההגדרות הוא מציע שתי הבחנות כלליות : כל שימוש בולט ומשפיע במקרא הוא בבחינת מובאה, ואילו שימוש שאינו כה משפיע הוא בבחינת רמז . 113 הבחנותיו של קמפבל מעורפלות, והן מנקודות החולשה של ספרו . משום כך אין עולה בידו להגדיר במדויק את שימושי המקרא בברית דמשק ואת משמעותם, אף כי הוא מצליח לזהות במגילה רמזים רבים למקרא . דבורה דימנט מציעה במאמרה על שימושי המקרא בספרות האפו...  אל הספר